מאמר דעה – בית הדין לעבודה
רעיון הקמת בית משפט ייחודי לדיני העבודה התעורר במדינה כבר בשנות החמישים, אך הוצאתו לפועל התעכבה עד לשלהי שנת 1968.
מאז הקמתו ועד היום, במשך כ-30 שנים, בית הדין לעבודה מרעיף פסקי דין שרובם ככולם לוקים בבעייתיות משפטית חמורה, זאת בלשון המעטה.
אין זה סוד שבתי הדין לעבודה "פילנתרופים" מאין כמותם כשמדובר בזכויות עובדים, וכן אין ספק כי במקרים מסוימים היחס והפער בכוחות שבין העובד למעביד מצדיק את ההטיה לטובת העובד. דא עקא, במהלך השנים בתי הדין ייצרו פסיקה בלתי סבירה ובלתי שוויונית לרעת המעסיק, ונוצר מצב שהמעביד עומד בפני שוקת שבורה בכל תביעה שמטיח בפניו העובד.
בית הדין לעבודה משמש כערכאה שיפוטית בכל הנובע מסכסוכי עבודה, אך נראה כי הוא אף נוטל לעצמו סמכויות חקיקתיות ומשמש כמעין מחוקק של דיני העבודה במדינת ישראל!
להלן מספר מצבים משפטים בעייתיים שבית הדין לעבודה יצר:
זכות השימוע
זכותו של העובד לשימוע טרם פיטוריו היא זכות יציר פסיקת בית הדין לעבודה. הזכות מקנה לעובד אפשרות להשמיע את דבריו בנוגע לסיבת הפיטורין.
הזכות הלה היא אכן הגיונית וצודקת ואף אמורה להתקיים באופן טבעי ללא התערבותו של "המחוקק". יחד עם זאת, בית הדין לעבודה הרחיק לכת בפסיקותיו, והפך את השימוע לחובתו של המעביד יותר מאשר זכותו של העובד. בית הדין לעבודה יצר ועודנו יוצר כל יום סטנדרטים לניהול השימוע שכמעט אף מעביד איננו מסוגל לעמוד בהם ולא לעקוב אחריהם בצורה מלאה.
המצב כיום הוא שבית הדין לעבודה "הסמיך את עצמו" להתערב בשיקול דעת ובפררוגטיבה של המעביד בכל הנוגע לעריכת השימוע. המצב כיום הוא שהמעביד חושש מעריכת שימוע יותר מהעובד! המעביד חייב לזמן את העובד לשימוע במכתב בנוסח מסוים ומסודר מראש, ליידע אותו שזכותו להיות מיוצג, לערוך פרוטוקול לשימוע, להחתים את הנוכחים על הפרוטוקול, לערוך את השימוע בחדר סגור, ועוד מספר דרישות והיד עוד נטויה.
בית הדין מטיל חיובים כספיים משמעותיים על מעביד אשר מפר את "כללי השימוע", כאשר המטרה אמורה להיות פיצוי העובד בגין אובדן ההשתכרות שנגרם לו עקב הפרת אותם כללים השימוע. יחד עם זאת, נראה כי ברוב רובם של המקרים לא נגרם הפסד השתכרות לעובד במקרה של אי קיום כללי השימוע כולם או מקצתם, כך שלמעשה מדובר בפיצוי עונשי.
מה מקור הסמכות להטלת "העונש" או הפיצויים אלו? שוב יודגש אין במדינת ישראל חוק שימוע ולא תקנות ביחס לשימוע. זהו דבר יציר פסיקה שקיבל ידיים ורגליים משל עצמו גורם להתדיינויות משפטיות מרובות ללא כל תועלת ממשית לחברה וליחסי העבודה.
נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי ששימוע גרם לשינוי בדעה של המעסיק אם לפטר עובד מסוים. פיקציה שגויה עומדת בבסיס דיני השימוע.
יש צורך בהתערבות המחוקק כדי לקבוע חוק שימוע מאוזן וראוי.
גניבה ממעביד
מקרה בו עובד גונב ממעבידו הוא מקרה קלאסי של מעילה באמון המעביד וריסוק יחסי עובד-מעביד, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה חברתית.
גניבה במקום העבודה מקנה למעביד זכות לפטר את העובד תוך שלילת מלוא פיצויי פיטורין, זה לפחות מה שחשבנו. בית הדין לעבודה קבע שלא כך פני הדברים, זכותו של העובד לקבל פיצויי פיטורין הינה זכות "על" בעיני בית הדין לעבודה. נקבע לא אחת כי עצם העובדה שהגונב מעל בכספי המעביד, אינה שוללת את מלוא פיצויי הפיטורים, אלא רק חלק מהם!
הבה ננתח את המצב שיצר בית הדין לעבודה:
מעביד תפס עובד שגנב כספים ממנו, זימן את העובד לשימוע כדין לצורך מתן הזדמנות נאותה לעובד. העובד משמיע את דבריו אך לא מצליח לשכנע את המעביד שכן קיימות ראיות מכריעות וחד משמעיות שהעובד גנב.
המעביד כעת עומד בפני שוקת שבורה שכן יש לו שתי אפשריות:
1. לפטר את העובד – המעביד ישלם פיצויי פיטורים, אומנם מופחתים (כפוף לשיקול דעתו וחסדו של בית הדין לעבודה) , ואף ייחשף לתביעות שונות ביחס לפיטורים (שימוע, הודעה מוקדמת וכו").
2. לא לפטר את העובד – רוב הסיכויים הם שהעובד ימשיך לגנוב, ובכל מקרה היחסים בין השניים יתדרדרו עד מאוד ויעכרו את האווירה במקום העבודה.
לסיכום, החסר בחוקים הוגנים ומאוזנים בתחומים שונים- הביא אותנו למציאות משפטית קלוקלת. בית הדין לעבודה מציב מחסומים ותנאים דרקוניים בפני המעסיקים אשר מונעים מהם לנהל את עסקיהם בצורה מטיבה ובכך מעיקים על התפתחות והתקדמות המשק במדינה.
כל האמור לעיל הינו דעתו האישית של כותב המאמר.
אין להסתמך על האמור במאמר זה ואין באמור כדי להוות יעוץ משפטי ו/או ידיעות משפטיות אלא אך ורק דעה אישית.
מאת: יצחק לב עו"ד ונוטריון